כאשר אנחנו מדברים על שימור מבנים, בדרך כלל מתכוונים לשיקום כולל שימוש חדש ומותאם למבנה ישן. מהן הדרישות הבסיסיות במקרה זה?

הדרישה היא לשמור על הערכים האסתטיים האותנטיים של המבנה ובו זמנית לאפשר שימוש בן זמננו במבנה. מכאן נובעת דרישה להתאמות פיסית של המבנה בשלושה תחומים:

1. תכנון פונקציונלי – התאמה לשימוש המוצע.
2. תכנון מערכות – הכנסת מערכות מודרניות של אינסטלציה, מיזוג אויר, חשמל, תקשורת וכד' לבנין.
3. הבטחת היציבות הסטאטית של המבנה – תכנון קונסטרוקטיבי.

ההצדקה לשימוש חדש במבנה ישן היא, שרק בנין חי, שמתקיימת בו פעילות יוצרת אמיתית, משמר בעצם את המורשת, באופן שמצדיק את השימור. לא מדובר כאן בשימור מצבות מהעבר אלא על חיים כאן ועכשיו עם מבט על מורשת התרבות.

החלטה זו יוצרת צורך בהתאמות לתפקוד מודרני. התכנון הפונקציונאלי החדש דורש התאמות פיסיות, הן בתכנון פיסי של המבנה (שטחים, חללים, חיוץ, פתחים) והן בהכנסת מערכות, כפי שפורטו לעיל.