רוב האנשים ובעיקר תושבי תל אביב שמעו יותר מפעם את המושג "באוהאוס", וחלק גדול מהם בוודאי ידע לספר שמדובר על סגנון עיצוב בתים. אך למעשה, "באוהאוס" הוא שמו של בית ספר לאדריכלות ועיצוב בגרמניה (Bauhaus). תלמידי בית הספר, שפעל פחות מ- 15 שנים עד מלחמת העולם השנייה, פיתחו סגנון עיצוב חדש ויוצא דופן, שבמהירות הגיע למדינות וערים רבות בעולם – הסגנון הבינלאומי. אנשים רבים טועים וקוראים לסגנון הבינלאומי, בנייה בסגנון באוהאוס.

בגרמנית, פירוש המילה היא "בית הבנייה", למרות שעלתה סברה שבית הספר זכה לשמו מעיוות של מילה אחרת, שמשמעותה "צריף הבנאים". זו התייחסות לשיטת בנייה גרמנית ישנה, במסגרתה נבנה צריף לצוות הבניה לצד הבניין שנבנה. בצריף היו מתגוררים הבנאים, ובו היו נשארים אם מזג האוויר לא התיר להם לעבוד.

התפתחות סגנון העיצוב המוכר הסגנון הבינלאומי לא עוצב אך ורק על ידי תלמידי בית הספר, אלא בשיתוף אדריכלים רבים אחרים. התייחסות לסגנון הבינלאומי בתור "סגנון באוהאוס הסגנון הבינלאומי, " מקורו בטעות, מכיוון שבבית הספר הגרמני פותחו סגנונות עיצוב לא רק לבנייה, אלא גם לריהוט ועיצוב חדרים ספציפיים. סגנון האדריכלות הבינלאומי התפשט במהרה ועד שנות השישים המוקדמות, הפך להיות הסגנון הפופולרי ביותר במדינות אליהן הגיע, בדומה לסגנון המודרני כיום. הסגנון פותח מתוך הצורך לבנות מחדש את גרמניה (אחרי מלה"ע הראשונה), באופן היעיל והמהיר ביותר. לשם כך ויתרו על "קישוטים" ועיצוב מוגזם, והסתפקו בחזית פשוטה ונקייה. הבתים תוכננו להיות נוחים, מוקמים במהירות וזולים, כדי לאכלס תושבים רבים תוך זמן קצר.

בנייה בסגנון באוהאוס הסגנון הבינלאומי,  בארץ הצרכים שהובילו לפיתוח הסגנון הבינלאומי התאימו באופן מושלם לתנאים בארץ. בתחילת שנות השלושים, אז ראתה תל אביב את בנייני הבאוהאוס הראשונים שלה בעיר הלבנה, נערכה לקבל תושבים חדשים רבים מגלי העלייה. הצרכים היו דומים: בנייה מהירה וזולה, שתהיה נוחה לדיירים ותחמיא לעיר המתפתחת. הסגנון הפשוט והמינימליסטי התאים ליישוב העברי הצנוע והתכליתי. המבנים נצבעו בצבע לבן (על שם כך נקראה תל אביב "העיר הלבנה"). לפני כ- 11 שנים, הוכרזה העיר הלבנה בתל אביב כאתר מורשת עולמי של ארגון אונסק"ו, ולפני כ- 4 שנים פתח האדריכל רון ארד את מוזיאון הבאוהאוס  הסגנון הבינלאומי,  הישראלי, כעדות להשפעה הרבה שהיה לסגנון על הבניה המודרנית בארץ.